החלטת הממשלה מגדירה את הנטל הרגולטורי כמורכב משלושה סוגי עלויות:
א. עלות הבירוקרטיה - העלות הכרוכה בתהליכי העבודה מול הרגולטור, הנובעת מן הפעילויות הנדרשות כדי להוכיח עמידה בדרישות התוכן של הרגולציה, והן כוללות, בין היתר, חובות דיווח והגשת בקשות וטפסים וכן את העלות הבירוקרטית של זמני ההמתנה הכרוכים בתהליך. נקבע יעד כמותי להפחתה בעלויות הבירוקרטיה של 25%.
ב. עלות העמידה בדרישות הרגולציה - העלות הישירה הכרוכה בעמידה בדרישות התוכן של הרגולציה, המגדירות את הסטנדרט הנדרש מן המפוקח כדי לשמור על האינטרס הציבורי, בכל נוגע לאיכות המוצר או לטיב השירות לצרכן, כגון חובת רכישת חומרים וציוד, חובת העסקה של כוח אדם או חובת פרסום מידע לציבור.
ג. התאמת הדרישות הטכניות - התאמת הדרישות הטכניות המוטלות על יבוא או ייצור טובין לפי צו יבוא חופשי או לפי כל דין אחר, למקובל בשווקים משמעותיים בעולם, למעט בנסיבות מיוחדות בשל קיומם של תנאים ייחודיים למדינת ישראל. כמובן שהתאמה זו לא רלוונטית לכל רגולציה.
כך נראה תהליך הפחתת הנטל הרגולטורי:
בכל הנוגע להתאמת הדרישות הטכניות קיבלה הממשלה החלטה ייעודית (החלטה מספר 2318 מתאריך 11.12.2014) המחייבת להתאים את דרישות הייבוא לדרישות בינלאומיות, למעט חריגים. תכניות אלה של המשרדים מוטמעות בתוך תכניות החומש להפחתת נטל רגולטורי קיים.
תהליך זה מתייחס להפחתת נטל של רגולציה קיימת (ex-post). הוא משלים את תהליך 'הערכת השפעות רגולציה' (RIA), שמטרתו יצירת רגולציה חכמה חדשה (ex-ante) אשר גיבושה נעשה לאחר קיום הליך במסגרתו מובאים בחשבון מכלול שיקולים.